איך כותבים עבודות אקדמיות?

על הכתיבה של טקסט אקדמי להיות שיטתית ועניינית וקיים מבנה כללי אחיד לעבודות כאשר בכל חלק שלה, יש לכתוב תוכן מסוים, ולהימנע מאחר. נסביר זאת להלן.
באופן כללי, עבודה אקדמית כוללת תקציר, מבוא/הקדמה, סקירת ספרות, מתודוליה/שיטת המחקר, תוצאות, דיון ומסקנות, סיכום וביבליוגרפיה.
התקציר, כשמו כן הוא, פסקה קצרה הכתובה כמו מברק והמביאה את עיקרי העבודה ומסקנותיה. אין לכלול בו הסברים מפורטים מדי או מובאות וציטוטים ממקורות.
פרק המבוא הוא מעין הצהרת כוונות של הכותב. כאן יצויין נושא העבודה, מטרתה, השערותיה ואופן ביצוע המחקר (עיוני, כמותי, איכותני). ניתן גם לציין את סוגי המקורות הביבליוגרפיים בהם נעשה שימוש.
דוגמאות לתקצירים ניתן למצוא בחינם בכל מאגר מידע אקדמי באינטרנט (כמו googlescholar) וכן במאגרי עבודות, בהם ניתן למצוא גם דוגמאות לפרק המבוא.
בפרק סקירת הספרות בעבודה יובאו מחקרים ומידע שאסף הכותב והנוגע לנושא העבודה. כיוון שמדובר במידע ממספר מקורות, חשוב להביא אותו באופן הגיוני ורציף. יש להימנע ככל הניתן מעבודות "העתק-הדבק", אלא להביא את הדברים בצורה הגיונית. כך גם לגבי מעבר מפסקה לפסקה - פסקה חדשה אינה יכולה להיות תלושה לגמרי מקודמתה. דוגמאות לקישור לפסקה הקודמת: "בניגוד ל...", "בדומה ל...", "בהשוואה ל...", "על אף האמור לעיל..." וכד'.
חשוב שלא לגלוש כאן למסקנות וקביעות. פרק זה מביא מידע "יבש". מסקנות ודעות אישיות ניתן להביא בפרק הדיון והמסקנות.
פרק המתודולוגיה יכלול מידע על אופן ביצוע המחקר: סוג המחקר, אוכלוסיית המחקר, כלי המחקר, הליך המחקר ואופן עיבוד הנתונים.
פרק התוצאות מציג את תוצאות המחקר שבוצע. שוב, הפרק אינו אמור לכלול מסקנות ופירושים של התוצאות.
פרק הדיון והמסקנות הוא פרק חשוב מאוד שכן בו על הכותב להביא פרשנות לתוצאות המחקר וזאת גם בהתייחס לסקירת המקורות שבוצעה בפרק סקירת הספרות. הפרשנות היא של הכותב, אך עליה להיות מנומקת בקפידה ומבוססת הן על התוצאות והן על סקירת הספרות.
בסיכום מובאים עיקרי העבודה והליך העבודה והתייחסות לכל המידע שהובא בעבודה האקדמית. חשוב שלא להביא בפרק זה מידע חדש או להשתמש במקורות חדשים, שלא הובאו כבר במהלך העבודה. מקומו של מידע הוא בגוף העבודה ולא בסיכום.

אופי הטקסט האקדמי

הכתיבה של עבודות אקדמיות היא מיומנות הנלמדת בעיקר במהלך לימודי התואר הראשון. הלימוד נעשה באמצעות קורסים יעודיים לכך, כמו קורס הדרכה ביבליוגרפית, קורס שיטות מחקר וכד', ובאמצעות כתיבת עבודות (תרגילים, פרו-סמינריונים, סמינריונים וכו').
הכתיבה האקדמית, בשונה מכתיבה ספרותית אחרת, היא בעלת מאפיינים יחודיים ועל סטודנט שעומד לכתוב עבודה אקדמית להכירם היטב, אם ברצונו להצליח בלימודיו ובדרכו האקדמית והמקצועית בהמשך. ברשימה 'טיפים כלליים לכתיבת עבודות' ניתן למצוא מספר דוגמאות לעקרונות ולכללים הללו.

בניגוד לכתיבת ספרות פרוזה, הכתיבה האקדמית נוטה להיות יבשה יותר ונטולת רגש ככל הניתן. זאת משום שמטרתה היא לחקור עובדות ולמצוא עובדות חדשות ולשם כך נדרשת שפה עניינית, ללא מליצות, דימויים וכד'.
על הטקסט בעבודות אקדמיות להיות קוהרנטי (עקבי). בעיקר חשוב הדבר בפרק סקירת הספרות, בו אנו מביאים מידע ממגוון מקורות. פעמים רבות, סטודנטים כותבים פסקאות התלושות אחת מן השניה ואינן מובילות את הקורא בצורה הגיונית, מה שפוגם קשות בעבודה וגורם לבודק העבודה לחשוב שהכותב לא באמת מבין על מה הוא כותב. לכן, את המידע יש להציג בצורה הגיונית, כאשר יש קישור בין פסקה לפסקה ורצף הגיוני בינהן.
חשוב לציין שהמידע שמובא בסקירה צריך להיות מידע אמין המייצג בצורה אמיתית את מצב המחקר בתחום בו אתם עוסקים בעבודה. כך, אין חובה להציג עובדה חותכת כאשר מצאתם כי יש מחלוקת במחקר בנושא מסוים. יש להציג את המחלוקת כפי שהיא. בסיום העבודה או המחקר, תוכלו לציין, לאור הדרך שעברתם בכתיבת העבודה, עמדה מנומקת באשר למחלוקת זו.
שיטה ידועה בכתיבת סקירה ספרותית היא "שיטת המשפך". לפי שיטה זו, עוברים מן הכללי אל הספציפי - מהגדרת הנושא הכללי שהעבודה עוסקת בו (לדוג', תחום משאבי האנוש) ועד לתחום הספציפי של העבודה (לדוג', הקשר בין שביעות רצון עובדים למוטיבציה ואיכות השירות).

כמובן שתמיד ניתן להיעזר בעבודות מוכנות ומומלץ מאוד גם לעיין בספר "המדריך לכתיבה אקדמית".