סטייה חברתית

אחד המושגים המתייחסים להתנהגות החברתית האנושית הוא 'סטייה חברתית'. המושג מתייחס לכל התנהגות המפרה נורמות חברתיות מקובלות. מעצם ההגדרה ניתן להבין כי מדובר במושג מאוד יחסי ותלוי חברה ערכים ותרבות. כך, התנהגות מסוימת עשויה להיות מקובלת בקבוצה חברתית אחת ובלתי מקובלת בקבוצה אחרת (לדוגמא, הרג אדם נחשב ברוב המקרים כסטייה, אך ישנם חריגים: כובד המשפחה במסורת הבדואית, הוצאה להורג בארה"ב וכד').
היחסיות היא גם בזמן - הומוסקסואליות נחשבה בעבר כסטייה חברתית חמורה, אך כיום, לפחות בחברות מסוימות, הדבר אינו כך.
ההתנהגות ההפוכה מסטייה חברתית הינה קונפורמיות חברתית.

עבודות העוסקות בהיבטים שונים של נושא זה נכתבות במסגרת לימודי מדעי החברה, ובעיקר סוציולוגיה וקרימינולוגיה.
בעבודות אקדמאיות בנושא סטייה חברתית ניתן לעסוק בסטייה חברתית בתרבות מסוימת תוך הקבלה של אותה התנהגות לתרבות אחרת בה התנהגות זו נחשבת לגיטימית.

דוגמאות לעבודות בנושא: אלימות ומאפייניה בחברה הישראלית כסטייה חברתית. בעבודה בנושא זה ניתן לבחון את יחסה של החברה הישראלית לסוגים שונים של אלימות ומופעיה השונים. בעבודה ניתן לבדוק סוגי אלימות בשכבות גילאים שונות בחברה הישראלית כגון: אלימות בקרב ילדים, בקרב בני נוער, אלימות פוליטית וכד'.

בעבודה על הומוסקסואליות והפיכתה מסטייה חברתית לנורמה חברתית בחברות מסוימות, יתבצע מחקר על השינוי התפיסתי שחל לגבי הומוסקסואליות וכיצד השתנתה התפיסה הרווחת בחברה של סטייה זו בכך שהיא הפכה לנורמה מקובלת ולגיטימית בחברות שונות.

יש להקפיד על ציון מראי מקומות בכל פעם שתצוין הערה או נתון מסוים שמבוססים על ציטוט מתוך ספרות המחקר שמופיע בעבודה או הסתמכות על תיאוריה שמופיעה בעבודה על מנת לבסס את המחקר. בנוסף, יש לצרף לעבודה רשימה ביבליוגרפית של כל המקורות. מקור לדוגמא:

אדד, מ' (1980). "האלימות בהיבט אינטגרטיבי". עבריינות וסטייה חברתית, ח', 22-5.

בתהליך כתיבת העבודה, מלבד העזרה שניתן (ורצוי) לקבל מן המנחים/מתרגלים, ניתן להיעזר בעבודות מוכנות אותן ניתן להשיג באינטרנט.

ציון מראי מקום בעבודות אקדמיות

בכל עבודה אקדמית נעשה שימוש במקורות אחרים כבסיס לדיון או למחקר, כאשר מקורות אלה יכולים להיות ספרים, מאמרים, כתבות עיתונאיות, דוחות וכד'.

המאפיין הבולט ביותר בעבודות אקדמאיות הוא ציון מראי מקום – כלומר, בכל מקום בטקסט בו מובא רעיון או ציטוט ממקור אחר, יש לציין זאת. וזאת בנוסף כמובן לציון רשימה ביבליוגרפית בסוף העבודה.

רצוי מאוד להקפיד על כללי הציטוט כבר מהעבודות האקדמיות הראשונות שאתם כותבים ולהתרגל לעשות זאת, בכדי שבהמשך הדרך לא יהיה צורך להתעכב על כך ולבזבז זמן יקר בהכנת העבודות המתקדמות יותר (סמינריונים, תיזות וכו').

הרעיון המרכזי הוא לציין בטקסט עצמו או בהערת שוליים בתחתית העמוד את שם המחבר, את שנת הכתיבה ואת העמוד ממנו מובע הציטוט או הרעיון. בכל דרך שנבחר לציין את מראי המקום, חשוב מאוד להקפיד להיות עקביים בדרך זו.

ישנן אם כך שתי שיטות עיקריות לציון של מראי מקום. האחת, בסוגריים מייד לאחר הבאת הציטוט או הטענה/רעיון; והשניה, בהערת שוליים בתחתית העמוד. נבהיר את אופן הרישום להלן, אך חשוב לציין כי לפני תחילת כתיבת העבודה יש לברר ולוודא עם המרצה או המנחה, מהי השיטה לפיה הוא מבקש שנכתוב את העבודה.

כתיבת מראי המקום בסוגריים במהלך הטקסט עצמו:

בסוף המשפט או הפסקה בהם הובאו הציטוט או הטענה, יש לציין את שם המשפחה של הכותב/עורך, את שנת הכתיבה של המקור ואת מספר העמוד. להלן דוגמאות:

"לפי קימרלנג (קימרלנג 1994, 1-2), הסדר החברתי מובנה על ידי ההגמוניה הציונית." או:

"לפי קימרלנג, הסדר החברתי מובנה על ידי ההגמוניה הציונית (קימרלנג 1994, 1-2)."

ודוגמא באנגלית:

"למרות זאת החוקה נקראה "התקנות של הפטריארכיה הארמנית" ולא "החוקה הלאומית" (Krikorian 1977, 8-10)"

כתיבת מראי המקום בהערות שוליים:

במקרה זה יש להשתמש בפקודה של תוכנת ה- WORD (הוספה-הערת שוליים). בסוף המשפט או הפסקה תצויין ספרה, ובתחתית העמוד תופיע הספרה שוב ולידה פירוט ביבליוגרפי של המקור. בפעם הראשונה שבו המקור מוזכר יצוינו פרטיו המלאים (בדומה לרישום המקורות ברשימה הביבליוגרפית, בתוספת של מספר העמוד/ים) ולאחר מכן, יצוין המקור בקיצור. לדוגמא:

בטקסט עצמו:
"האינטרס הלאומי הרוסי היה קודם כל להגן על קיומה של בריה"מ ועל כן היא נמנעה מעימות עם גורם כלשהו שהיה בכוחו לפגוע בה או לסכן אותה. אמנם את הקומוניזם יש להפיץ, אך לא במחיר של סיכון בריה"מ.1"

בתחתית העמוד, בהערת שוליים, יופיעו פרטי המקור:

1 Albert Seaton, The Russo-German War 1941-45, London: Barker, 1971, p. 5-6.

בפעם הבאה שיובאו ציטוט/רעיון מאותו מקור, ניתן לציין את המקור בקיצור:

1 Seaton, 1971, p. 5-6

כאשר אנו מביאים שני ציטוטים/רעיונות/טענות מאותו מקור, כל שיש למעשה שתי הערות שוליים המפנות לאותו מקור, ניתן לציין את המקור בפעם השניה כך:

1 Ibid, p. 5-6

ובמקורות עברית:

1 שם, עמ' 5.

בכל מקרה, נציין שוב שחשוב להתייעץ עם מנחה העבודה בכדי לענות על הדרישות הספציפיות אותן הוא דורש.