עבודות.קום

יום חמישי, 4 ביוני 2009

ציון מראי מקום בעבודות אקדמיות

בכל עבודה אקדמית נעשה שימוש במקורות אחרים כבסיס לדיון או למחקר, כאשר מקורות אלה יכולים להיות ספרים, מאמרים, כתבות עיתונאיות, דוחות וכד'.

המאפיין הבולט ביותר בעבודות אקדמאיות הוא ציון מראי מקום – כלומר, בכל מקום בטקסט בו מובא רעיון או ציטוט ממקור אחר, יש לציין זאת. וזאת בנוסף כמובן לציון רשימה ביבליוגרפית בסוף העבודה.

רצוי מאוד להקפיד על כללי הציטוט כבר מהעבודות האקדמיות הראשונות שאתם כותבים ולהתרגל לעשות זאת, בכדי שבהמשך הדרך לא יהיה צורך להתעכב על כך ולבזבז זמן יקר בהכנת העבודות המתקדמות יותר (סמינריונים, תיזות וכו').

הרעיון המרכזי הוא לציין בטקסט עצמו או בהערת שוליים בתחתית העמוד את שם המחבר, את שנת הכתיבה ואת העמוד ממנו מובע הציטוט או הרעיון. בכל דרך שנבחר לציין את מראי המקום, חשוב מאוד להקפיד להיות עקביים בדרך זו.

ישנן אם כך שתי שיטות עיקריות לציון של מראי מקום. האחת, בסוגריים מייד לאחר הבאת הציטוט או הטענה/רעיון; והשניה, בהערת שוליים בתחתית העמוד. נבהיר את אופן הרישום להלן, אך חשוב לציין כי לפני תחילת כתיבת העבודה יש לברר ולוודא עם המרצה או המנחה, מהי השיטה לפיה הוא מבקש שנכתוב את העבודה.

כתיבת מראי המקום בסוגריים במהלך הטקסט עצמו:

בסוף המשפט או הפסקה בהם הובאו הציטוט או הטענה, יש לציין את שם המשפחה של הכותב/עורך, את שנת הכתיבה של המקור ואת מספר העמוד. להלן דוגמאות:

"לפי קימרלנג (קימרלנג 1994, 1-2), הסדר החברתי מובנה על ידי ההגמוניה הציונית." או:

"לפי קימרלנג, הסדר החברתי מובנה על ידי ההגמוניה הציונית (קימרלנג 1994, 1-2)."

ודוגמא באנגלית:

"למרות זאת החוקה נקראה "התקנות של הפטריארכיה הארמנית" ולא "החוקה הלאומית" (Krikorian 1977, 8-10)"

כתיבת מראי המקום בהערות שוליים:

במקרה זה יש להשתמש בפקודה של תוכנת ה- WORD (הוספה-הערת שוליים). בסוף המשפט או הפסקה תצויין ספרה, ובתחתית העמוד תופיע הספרה שוב ולידה פירוט ביבליוגרפי של המקור. בפעם הראשונה שבו המקור מוזכר יצוינו פרטיו המלאים (בדומה לרישום המקורות ברשימה הביבליוגרפית, בתוספת של מספר העמוד/ים) ולאחר מכן, יצוין המקור בקיצור. לדוגמא:

בטקסט עצמו:
"האינטרס הלאומי הרוסי היה קודם כל להגן על קיומה של בריה"מ ועל כן היא נמנעה מעימות עם גורם כלשהו שהיה בכוחו לפגוע בה או לסכן אותה. אמנם את הקומוניזם יש להפיץ, אך לא במחיר של סיכון בריה"מ.1"

בתחתית העמוד, בהערת שוליים, יופיעו פרטי המקור:

1 Albert Seaton, The Russo-German War 1941-45, London: Barker, 1971, p. 5-6.

בפעם הבאה שיובאו ציטוט/רעיון מאותו מקור, ניתן לציין את המקור בקיצור:

1 Seaton, 1971, p. 5-6

כאשר אנו מביאים שני ציטוטים/רעיונות/טענות מאותו מקור, כל שיש למעשה שתי הערות שוליים המפנות לאותו מקור, ניתן לציין את המקור בפעם השניה כך:

1 Ibid, p. 5-6

ובמקורות עברית:

1 שם, עמ' 5.

בכל מקרה, נציין שוב שחשוב להתייעץ עם מנחה העבודה בכדי לענות על הדרישות הספציפיות אותן הוא דורש.

אין תגובות:

פרסום תגובה