עבודות.קום
‏הצגת רשומות עם תוויות בלשנות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בלשנות. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 30 ביוני 2010

מורפולוגיה עברית

מורפולוגיה היא ענף בבלשנות שחוקר את צורות הלשון, חלקי המילים, שנקראים מורפמות, או צורנים, שהם מיליות המחברות שמות עצם, פעלים, תוארים, למילים ומשפטים מצורפים. המורפולוגיה מנסה למצוא כללים משותפים ואחרים לדרכי הצטרפות המורפמות למילים ואת חלוקת המילים למילים ראשוניות. מורפולוגיה עברית, אם כך, תעסוק בחקר הצורנים בשפה העברית כמו "אל", "את", מול", "אלה", "אם", "מן", "כאשר", "כש" וכד'. גם שורשים נכללים בהגדרה של צורנים. בשפה העברית קיימת מורפולוגיה עשירה, מפני השימוש הרב בצורנים.

אחד מהבלשנים של השפה העברית שעסק רבות במורפולוגיה היה אבא בנדויד שקרא במאמריו ובספריו להקפדה בשימוש נכון של מיליות היחס השונות. אחד הספרים שכתב הוא "לתקנת לשון העיתונים", היוצא נגד השפעת האנגלית על העברית, ובמיוחד במובן של השפעת מיליות היחס והשימוש השגוי בהן.

עבודות בנושא מורפולוגיה עברית שייכתבו במסגרת לימודי החוג ללשון, יכולות לעסוק בסוגים שונים של מורפמות, בסוגים שונים של מודלים מורפולוגיים, בשורשים השונים בשפה העברית, שורשים מרובעים, על אופן השימוש במיליות יחס בשפה המדוברת לעומת השפה הכתובה, בספרות לפני 50 שנה לעומת ספרות ימינו, ועוד.
בכתיבת העבודות האקדמאיות בנושא מורפולוגיה עברית ניתן להיעזר בספרים ובמאמרים שכתב אבא בנדויד, ובספרי לשון נוספים שעוסקים בתחום, וכן להיעזר באתר האקדמיה ללשון עברית.

על העבודות לשמור על כללי הכתיבה האקדמיים, ובנוסף לשמור על כתיבה מסודרת, ללא שגיאות כתיב או פיסוק, על מנת שהעבודה תהיה כמה שיותר נוחה ומובנת לקריאה. על כותב העבודה להציג במבוא לעבודה את השאלה הספיציפית בנושא מורפולוגיה עברית שבה הוא רוצה לדון בעבודה, ולאחר מכן, בגוף העבודה, להציג נתונים ממקורות ספרותיים העוסקים בנושא. בסיכום העבודה יש להציג את מסקנות העבודה שעלו מהשאלה שהועלתה בעבודה.

בסיום העבודה יש להציג רשימה ביבליוגרפית מפורטת על פי כללי כתיבת הביבליוגרפיה.

יום שלישי, 25 במאי 2010

בלשנות

בלשנות היא חקר השפה, וחקר השימוש בה. הבלשנות נחלקת לאסכולות שונות כשהראשיות הן בלשנות מסורתית (בלשנות דיאכרונית) החוקרת את ההיסטוריה של השפה והתפתחותה במהלך השנים, ובלשנות מודרנית (סינכרונית) שהחלה להתפתח בתחילת המאה ה-20. בין שאר האסכולות העיקריות ניתן לציין את המורפולוגיה, חקר המבנה של מילים, תחביר, חקר המבנה של משפטים, פונטיקה, חקר הצלילים בשפה, סמנטיקה, חקר המשמעות המילולית, פסיכובלשנות (החוקרת את התהליכים הפסיכולוגיים של השימוש בשפה), דקדוק ועוד.

עבודות אקדמאיות בבלשנות יכולות לעסוק בתיאוריות לשוניות או בבלשנים וממציאי שפה שונים, כמו בלשנות דגנרטיבית שפיתח הבלשן נועם חומסקי, רולאן בארת, אליעזר בן יהודה, ממציא השפה העברית, פרדינן דה-סוסיר, אבי הבלשנות המודרנית ועוד תיאוריות שונות בבלשנות. עבודות אקדמאיות, סמינריוניות ואחרות יכולות לחקור גם לשונות שונות כמו לשונות שמיות, לשונות הודיות, לשונות אירופאיות, לעסוק בחקר שפות נכחדות או שעל סף הכחדה, כמו יידיש, לדינו, ארמית ועוד, בחקר שפות מומצאות כמו אספרנטו, אינטרלינגואה ועוד. ניתן גם לחקור מקרים מסוימים שדנים או שיש להם קשר לשפות וללשון, כמו סלנג, השפה המדוברת ברשת האינטרנט, שפה מדוברת לעומת שפה ספרותית, השפעת הטלוויזיה והתקשורת על התפתתחות השפה אצל ילדים (אך גם אצל מבוגרים), התפתחות הלשון והשפה בשירה העברית, ועוד נושאים רבים אחרים.

הצעות נוספות לעבודות אקדמאיות בבלשנות שיעסקו בחקר השפות המדוברות אצל קהילות תרבותיות שונות או קבוצות שונות בארץ; אופן הדיבור אצל ילידי הארץ לעומת עולים חדשים מרוסיה או מאתיופיה; אופן הדיבור אצל אשכנזים לעומת מזרחיים, צעירים לעומת מבוגרים, קיבוצניקים לעומת תושבי העיר, וכד'.

בכתיבת העבודה יש להקפיד על כללי הכתיבה האקדמאיים ולכלול בעבודה מבוא, שיציג את הנושא וחשיבותו, את השאלה שבה רוצים לדון בעבודה, דרכים לפתרונה, והצגה קצרה של הפרקים בגוף העבודה ושל המקורות בהם ייעשה שימוש. גוף העבודה יכלול פרקים שידונו בנושא העבודה, בשאלת המחקר ובדרכים לפתרונה, כולל סקירה מקיפה יותר של החומר התיאורטי בנושא שיעזור לבסס את הנחת המחקר, ובסיכום יוצגו מסקנות המחקר, תוך הצגת דרכים למחקר נוסף.