בלשנות

בלשנות היא חקר השפה, וחקר השימוש בה. הבלשנות נחלקת לאסכולות שונות כשהראשיות הן בלשנות מסורתית (בלשנות דיאכרונית) החוקרת את ההיסטוריה של השפה והתפתחותה במהלך השנים, ובלשנות מודרנית (סינכרונית) שהחלה להתפתח בתחילת המאה ה-20. בין שאר האסכולות העיקריות ניתן לציין את המורפולוגיה, חקר המבנה של מילים, תחביר, חקר המבנה של משפטים, פונטיקה, חקר הצלילים בשפה, סמנטיקה, חקר המשמעות המילולית, פסיכובלשנות (החוקרת את התהליכים הפסיכולוגיים של השימוש בשפה), דקדוק ועוד.

עבודות אקדמאיות בבלשנות יכולות לעסוק בתיאוריות לשוניות או בבלשנים וממציאי שפה שונים, כמו בלשנות דגנרטיבית שפיתח הבלשן נועם חומסקי, רולאן בארת, אליעזר בן יהודה, ממציא השפה העברית, פרדינן דה-סוסיר, אבי הבלשנות המודרנית ועוד תיאוריות שונות בבלשנות. עבודות אקדמאיות, סמינריוניות ואחרות יכולות לחקור גם לשונות שונות כמו לשונות שמיות, לשונות הודיות, לשונות אירופאיות, לעסוק בחקר שפות נכחדות או שעל סף הכחדה, כמו יידיש, לדינו, ארמית ועוד, בחקר שפות מומצאות כמו אספרנטו, אינטרלינגואה ועוד. ניתן גם לחקור מקרים מסוימים שדנים או שיש להם קשר לשפות וללשון, כמו סלנג, השפה המדוברת ברשת האינטרנט, שפה מדוברת לעומת שפה ספרותית, השפעת הטלוויזיה והתקשורת על התפתתחות השפה אצל ילדים (אך גם אצל מבוגרים), התפתחות הלשון והשפה בשירה העברית, ועוד נושאים רבים אחרים.

הצעות נוספות לעבודות אקדמאיות בבלשנות שיעסקו בחקר השפות המדוברות אצל קהילות תרבותיות שונות או קבוצות שונות בארץ; אופן הדיבור אצל ילידי הארץ לעומת עולים חדשים מרוסיה או מאתיופיה; אופן הדיבור אצל אשכנזים לעומת מזרחיים, צעירים לעומת מבוגרים, קיבוצניקים לעומת תושבי העיר, וכד'.

בכתיבת העבודה יש להקפיד על כללי הכתיבה האקדמאיים ולכלול בעבודה מבוא, שיציג את הנושא וחשיבותו, את השאלה שבה רוצים לדון בעבודה, דרכים לפתרונה, והצגה קצרה של הפרקים בגוף העבודה ושל המקורות בהם ייעשה שימוש. גוף העבודה יכלול פרקים שידונו בנושא העבודה, בשאלת המחקר ובדרכים לפתרונה, כולל סקירה מקיפה יותר של החומר התיאורטי בנושא שיעזור לבסס את הנחת המחקר, ובסיכום יוצגו מסקנות המחקר, תוך הצגת דרכים למחקר נוסף.