סיפורת ישראלית

המושג 'סיפורת ישראלית' או 'סיפורת עברית' מתייחס לכתיבת פרוזה (סיפורים קצרים, נובלות ורומנים) בשפה העברית. העיסוק בתחום זה כולל התייחסות הן ליצירות עצמן והן לסופרים, כמובן בהקשר הישראלי-עברי. ניתן לציין כמובן כי הספרות הישראלית באופן כללי וסופרים ישראליים רבים זוכים להכרה, פרסום ופרסים רבים גם בעולם, וספרים רבים מתורגמים לשפות זרות. על קצה קצהו של המזלג ניתן לציין את אפרים קישון, עמוס עוז, דוד גרוסמן וסייד קשוע.

תחום זה נלמד במסגרת לימודי ספרות, וגם במסגרת לימודי עריכה לשונית, בלשנות עברית ואף קולנוע (יצרות סיפורת ישראליות שעובדו לסרט קולנוע). גם סטודנטים הלומדים לתארים בתחומים שונים בתכלית, עשויים לעסוק בסיפורת ישראלית במסגרת קורסים כלליים או תכניות העשרה.

כבכל תחום אקדמי, גם בנושא זה יש לערוך עבודות, כאשר היקף העבודה ייקבע בהתאם למסגרת הלימודים (תואר ראשון/שני; קורס סמינריון, פרו"ס, סמינר וכד').
בעבודות ניתן לעסוק בניתוח 'מקרו' של הסיפורת הישראלית ככלל, על פי תקופות שונות או על פי סופרים מסוימים (לדוג', ספרות נשים) או ניתוח רוחבי (לדוג', סיפורת ישראלית העוסקת בשואה; מגמות ושינויים בדמות האישה בסיפורת הישראלית מקום המדינה ועד שנות האלפיים).
דוגמאות נוספת לניתוח רוחבי: מיתוס יוסף טרומפלדור בספרות הילדים הישראלית. בעבודה ניתן לבדוק כיצד בא לידי ביטוי המיתוס של יוסף טרומפלדור בספרות הישראלית ובספרות העברית וניתן גם לבדוק זאת גם ביחס לספרות הלימוד והקריאה לילדים ולנוער.
בבחינה של היבטים מסוימים בסיפורת הישראלית ניתן לבדוק למשל: סיפורת ישראלית שנוגעת בהוויה הצבאית בתקופה החלוצית או מאפיינים של כתיבה פוסט מודרנית בסיפורת הישראלית בשנות התשעים של המאה העשרים.

ישנה אפשרות להתמקד בסופר ישראלי שחי ופעל בתקופה מסוימת ולעסוק ביצירתו תוך ניתוח דמותו ואופיו של אותו סופר ביחס ליצירתו בתקופה מסוימת ובהקשר להשפעות החברתיות שבהשראתן פורסמו כתביו. למשל, עבודה אקדמית על הסופר עמוס עוז ויחסו לעיר ירושלים תוך השוואה בין הרומנים: "מיכאל שלי" ו"סיפור על אהבה וחושך".