העדפה מתקנת

העדפה מתקנת נועדה לתת ייצוג לקבוצות הנחשבות חלשות בחברה או כאלה שאין להן ייצוג מספיק במקומות עבודה, מוסדות ממשלתיים, אוניברסיטאות ועוד, יחסית למשקלם היחסי בחברה, לעומת אנשים השייכים לקבוצות אחרות הנחשבות חזקות או כאלה שיש להם ייצוג גדול מדי יחסית למשקלם בחברה (לדוגמה, נשים וגברים, ערבים ויהודים, מזרחיים מול אשכנזים, אפרו-אמריקנים ואמריקאים לבנים, דתיים מול חילוניים, בעלי נכויות מול אנשים בריאים ועוד).

ישנם כמה שיטות להעדפה מתקנת ובהן: העדפה בין שווים, כאשר הקבוצות החלשות זוכות לעדיפות בקבלה למקומות עבודה על פני כלל האוכלוסייה; העדפה בין כמעט שווים; והצבת מכסה למקומות עבודה או ניהול במקומות עבודה מסוימים או במוסדות ממשלתיים מסוימים. בנציבות שירות המדינה קיימות 4 הגדרות מרכזיות לקבוצות כלפיהן יש לדאוג לייצוג הולם, דרך העדפה מתקנת: נשים, ערבים, דרוזים וצ'רקסים, קהילת יוצאי אתיופיה ואנשים עם מוגבלויות, כאשר בפועל שתי הקבוצות העיקריות שנהנות מהעדפה מתקנת הן נשים וערבים.
ספר שראה אור ב-2004 בהוצאת רמות ששמו "העדפה מתקנת והבטחת ייצוג בישראל" (עורכת: ענת רמות), מציג את המדיניות של ההעדפה המתקנת בישראל, השוואה של העדפה מתקנת לארה"ב ולאירופה, החקיקה בנושא בישראל, מצב ההעדפה המתקנת כלפי נשים, ערבים, בעלי מוגבלויות וסטודנטים באוניברסיטאות.

מתנגדי ההעדפה המתקנת טוענים לפרדוקס בשיטה שנגרם לטענתם משתי סיבות עיקריות: למעשה היא משיגה את מטרתה ההפוכה ומפלה את אנשי הקבוצות הנחשבות לחזקות על פני אנשים השייכים לקבוצות הנחשבות לחלשות. סיבה שנייה, לטענתם, היא שהעדפה מתקנת מנציחה את הסטריאוטיפים כלפי הקבוצה שזוכה להעדפה מתקנת, משום שהיא קובעת, למעשה, שהם אינם יכולים להשיג את מטרתם בעצמם.

עבודה אקדמאית לדוגמה בהיקף של פרו"ס מראה את ההעדפה המתקנת שנעשית ע"י שריון מקומות לנשים ברשימות המפלגות לכנסת ישראל, ומציגה את מצב ייצוג הנשים בישראל בכנסת ובממשלה, את הסיבות שהביאו לקביעת השריון, מטרותיו, יתרונותיו ואת הפרדוקס שמצטייר בשריון נשים לכנסת. עבודות אקדמאיות מוכנות אחרות לדוגמה: איסור אפליה בעבודה - העדפה מתקנת: בחינת עקרון "חובת ייצוג הולם" בהתייחס לשירות המדינה; אפליית ערביי ישראל בעבודה: האם האפליה המתקנת אכן מתקנת?; תקנות שכר מינימום מותאם לאנשים בעלי מוגבלות.

לקריאה נוספת:
רשומה קודמת על אפליה בעבודה;
הילי מודריק אבן-חן, העדפה מתקנת בישראל: הגדרת מדיניות והמלצות לחקיקה, י-ם: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2000;
פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 361/08, מדינת ישראל - דן בהט, על תוספת לשכר של אמהות-עובדות בשירות המדינה, כהעדפה מתקנת.;
ועדת טירקל: 5 נשים סירבו להתמנות, אלי ברדנשטיין ושמואל מיטלמן, 22/8/2010, אתר nrg.

המגזר הערבי

עבודות אקדמיות בנושא המגזר הערבי במדינת ישראל (שלפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מהווים כחמישית מכלל תושבי מדינת ישראל), יכולות לעסוק במגוון תתי-נושאים הקשורים למגזר הערבי:
* ההיבט הגיאוגרפי: ערים ויישובים ערביים, תכנון עירוני בישובים ערביים וכד'.
* ההיבט הסוציולוגי: המשפחה הערבית, מבנה חברתי, פטריארכליות, אפלייה בקבלה למקומות עבודה ובעבודה (ראה רשומה בנושא על אפלייה בעבודה), מגזרים שונים באוכלוסייה הערבית במדינת ישראל כמו ערבים-בדואים, ערבים-נוצרים, מוסלמים, דרוזים), ועוד.
* מבחינה משפטית ומבחינת מדע המדינה: מעמדם של ערביי ישראל, קיפוח המיעוט הערבי בתחום הקרקעות, נושא איחוד המשפחות במסגרתו מבקשים אזרחי המדינה הערביים להתאחד עם בני משפחתם הגרים בשטחים הכבושים, וכו'.

סוגיה בה ניתן לעסוק בעבודה היא סוגיית אבטלת הנשים במגזר הערבי. לפי מסמך של של מרכז המידע והמחקר של הכנסת בנושא אבטלת נשים במגזר הערבי, השתתפותן של נשים במגזר הערבי בכוח העבודה עדיין נמוכה באופן משמעותי, יחסית לשיעור השתתפותן של נשים יהודיות ושל גברים יהודים וערבים כאחד, למרות עלייה יחסית בשיעור השתתפותן של נשים מהמגזר הערבי בכוח העבודה.
עבודה נוספת לדוגמה בנושא המגזר הערבי יכולה לעסוק באפליית ערביי ישראל בעבודה ולבחון את השאלה האם האפליה המתקנת שקיימת בנושא, אכן מתקנת? כרקע לשאלה, יש צורך גם לסקור את מצבם החברתי והכלכלי של ערביי ישראל ואפלייתם בעבודה - המתבטאת בעיקר במניעת כניסתם לתפקידי ניהול ובאי העסקת אקדמאים ערביים במקצועם.
עבודות נוספות על המגזר הערבי: הזהות הלאומית של ערביי ישראל; ערביי ישראל - תעסוקה וחינוך; הבניית המציאות בתקשורת ומעמדם של ערביי ישראל כתוצאה מסיקורם התקשורתי.

על כותב העבודה לבחור תת-נושא מסוים מתוך מגוון תתי-הנושאים ולהתמקד בו, תוך כדי מחקר פרטני שיציג את מטרות העבודה, שאלת המחקר של העבודה, הדרכים לענות עליה, והבאת נתונים וציטוטים ממקורות ביבליוגרפיים העוסקים בתת-הנושא הקשור לנושא המגזר הערבי. על העבודה, ככל עבודה אקדמאית, להיכתב עפ"י כללי הכתיבה האקדמאיים.

עבודות בנושא אפליה בעבודה

אפליה בעבודה מתייחסת הן לאפלייה בקבלה לעבודה והן לאפלייה שנעשית במהלך עבודתו של אדם, כלפי אותו אדם. סעיף 2 (א) בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה מ-1988 קובע כי "לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, בכל אחד מאלה: קבלה לעבודה; תנאי עבודה; קידום בעבודה; הכשרה או השתלמות מקצועית; פיטורים או פיצויים פיטורים; הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה."

עבודות אקדמאיות במדעי החברה והרוח שעניינן נושא האפליה בעבודה, יכולות להיכתב על אחד מהסעיפים בחוק או אחרים, כפי שמצוין ביתר פירוט בחוק; על נושאים כמו אפליית נשים בעבודה או בקבלה לעבודה, אפליית אנשים בעלי נטייה חד-מינית בקבלה לעבודה או בעבודה, אפליית בני מיעוטים בקבלה לעבודה, אפליית מבוגרים בקבלה לעבודה (אפליה מחמת גיל), ועוד.

עבודה בנושא זה יכולה למשל לעסוק באפלייה של דתיים, (מסורתיים חובשי כיפה סרוגה או חרדים), הן בקבלה לעבודה והן בעבודה עצמה – במקום עבודה שהוא בעל צביון חילוני מובהק, הן מבחינת אופי העבודה והן מבחינת רוב העובדים בו. העבודה תנסה לשאול כיצד ואם מתבצעת אפלייה כזו, תתאר את הרקע של אפלייה בעבודה ותנסה להסביר כיצד יכולה להתבטא האפלייה כלפי דתיים במקום העבודה, או בקבלה לעבודה. בשל הקושי למצוא חומר ביבליוגרפי העוסק באפליית דתיים בעבודה חלק גדול של המחקר יתבצע באמצעות כלים מחקריים של מדעי החברה כמו ראיון, שאלונים, סקר. חלק אחר של העבודה ינסה להשתמש בחומר מחקרי קיים ולהתאים אותו לנושא המחקר של אפליית דתיים בעבודה. חומר עזר כזה יכול להיות מחקר שהתפרסם לא מזמן באמצעות משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה: "תחושת אפלייה של מחפשי עבודה ועובדים ומה הציבור חושב על כך", שוקי הנדלס, מינהל מחקר וכלכלה של משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה, פברואר 2010.

בבחירת הנושא לעבודות אקדמיות על אפלייה בעבודה, רצוי במידת האפשר להיות מקוריים, ולא לחזור על נושאים שכבר נדונו בעבודות קודמות, וזאת על מנת ליצור מחקר חדשני ומקורי. כמובן, ככל עבודה אקדמאית, על העבודה להיכתב לפי כללי הכתיבה המקובלים.