אופי הטקסט האקדמי

הכתיבה של עבודות אקדמיות היא מיומנות הנלמדת בעיקר במהלך לימודי התואר הראשון. הלימוד נעשה באמצעות קורסים יעודיים לכך, כמו קורס הדרכה ביבליוגרפית, קורס שיטות מחקר וכד', ובאמצעות כתיבת עבודות (תרגילים, פרו-סמינריונים, סמינריונים וכו').
הכתיבה האקדמית, בשונה מכתיבה ספרותית אחרת, היא בעלת מאפיינים יחודיים ועל סטודנט שעומד לכתוב עבודה אקדמית להכירם היטב, אם ברצונו להצליח בלימודיו ובדרכו האקדמית והמקצועית בהמשך. ברשימה 'טיפים כלליים לכתיבת עבודות' ניתן למצוא מספר דוגמאות לעקרונות ולכללים הללו.

בניגוד לכתיבת ספרות פרוזה, הכתיבה האקדמית נוטה להיות יבשה יותר ונטולת רגש ככל הניתן. זאת משום שמטרתה היא לחקור עובדות ולמצוא עובדות חדשות ולשם כך נדרשת שפה עניינית, ללא מליצות, דימויים וכד'.
על הטקסט בעבודות אקדמיות להיות קוהרנטי (עקבי). בעיקר חשוב הדבר בפרק סקירת הספרות, בו אנו מביאים מידע ממגוון מקורות. פעמים רבות, סטודנטים כותבים פסקאות התלושות אחת מן השניה ואינן מובילות את הקורא בצורה הגיונית, מה שפוגם קשות בעבודה וגורם לבודק העבודה לחשוב שהכותב לא באמת מבין על מה הוא כותב. לכן, את המידע יש להציג בצורה הגיונית, כאשר יש קישור בין פסקה לפסקה ורצף הגיוני בינהן.
חשוב לציין שהמידע שמובא בסקירה צריך להיות מידע אמין המייצג בצורה אמיתית את מצב המחקר בתחום בו אתם עוסקים בעבודה. כך, אין חובה להציג עובדה חותכת כאשר מצאתם כי יש מחלוקת במחקר בנושא מסוים. יש להציג את המחלוקת כפי שהיא. בסיום העבודה או המחקר, תוכלו לציין, לאור הדרך שעברתם בכתיבת העבודה, עמדה מנומקת באשר למחלוקת זו.
שיטה ידועה בכתיבת סקירה ספרותית היא "שיטת המשפך". לפי שיטה זו, עוברים מן הכללי אל הספציפי - מהגדרת הנושא הכללי שהעבודה עוסקת בו (לדוג', תחום משאבי האנוש) ועד לתחום הספציפי של העבודה (לדוג', הקשר בין שביעות רצון עובדים למוטיבציה ואיכות השירות).

כמובן שתמיד ניתן להיעזר בעבודות מוכנות ומומלץ מאוד גם לעיין בספר "המדריך לכתיבה אקדמית".

כיצד לכתוב עבודה בשיווק

מקצוע השיווק נלמד לרוב במסגרת לימודי מנהל עסקים והוא אחד מתחומי ההתמחות במסגרת לימודים אלה. עבודות בשיווק, כחלק מעבודות במנהל עסקים, נכתבות במסגרת קורסים או סמינריונים בשיווק בתואר הראשון ותזות לתואר שני.
תחום השיווק כולל תחומי משנה כמו אסטרטגיה שיווקית של חברה מסויימת, תכנית שיווקית למוצר או שירות חדשים וכד'.
נושא העבודה נקבע על ידי המרצה, כאשר על הסטודנט לבחור מבין מספר נושאים. לעיתים, נושא העבודה בשיווק הוא זהה, ועל כל סטודנט לבחור חברה עסקית או אירוע עסקי שינותחו על פי נושא העבודה. יש לבחור נושא לעבודה בשיווק בהתאם לתחום ההתעניינות של כל סטודנט, וכן על פי מידת הנגישות למידע (למשל, בחירת החברה בה עובד הסטודנט למטרות ניתוח שיווקי).
כרוב העבודות, יש לכלול בעבודות בשיווק חומר תיאורטי שיהווה בסיס לניתוח החברה או האירוע אותו אנו חוקרים. חומר זה עשוי לכלול תיאוריות שיווקיות, מודלים שיווקיים וכד'. בחלק התיאורטי יש לכלול גם רקע על הענף בו אנו עוסקים. לדוגמא, אם אנו מנתחים בית מלון, עלינו לתת סקירה על היבטים מסוימים בענף התיירות, כמו מידע על תנועות תיירים, מגמות בענף.
עבודות בשיווק שהן עבודות מחקריות, יכללו גם מחקר. מחקר בשיווק יכול להיעשות באמצעות מספר כלי מחקר: ראיונות עם גורמים בענף ובחברה/עסק, מחקרי שוק, סקרי דעת קהל או ניתוח מידע כתוב (חומר מהחברה, פרסומי עיתונות). כך, מקורות העבודה, או הרשימה הביבליוגרפית, יכללו, בנוסף למקורות ספרותיים כמו ספרים ומאמרים, גם דוחות של החברה, כתבות עיתונאיות ואתרי אינטרנט.
מלאכת שילוב החומר התיאורטי בניתוח האקדמי הוא לב העבודה והוא זה המעיד על יכולת הסטודנט להבין לעומק תיאוריות שיווקיות, מהלכים שיווקיים ואירועים בעולם השיווק. הבנה זו חשובה לכל סטודנט המתעתד לעסוק בתחום זה ולפתח קריירה בעולם השיווק. כתיבה טובה של עבודה בשיווק יכולה להיות התחלה מצוינת לקריירה בתחום.

טיפים כלליים לכתיבת עבודה

הכתיבה האקדמית שונה באופייה מכל כתיבה אחרת (ספרותית, שיווקית וכו'). המאפיין הבולט של טקסט אקדמי ועבודות אקדמיות הוא ענייניות ואפילו 'יובש' מסוים, כלומר הימנעות ממטאפורות, מליצות וכד'.

להלן מספר המלצות שכדאי לקחת בחשבון לפני שניגשים לכתוב עבודות אקדמיות.
ראשית, כפי שציינו, יש להימנע ממליצות וניסוח מתחכם. הניסוח צריך להיות בהיר וענייני, מבלי ש'יגלוש' לנושאים שאינם קשורים לנושא העבודה, ומבלי להביע דעה אישית, אלא אם הדבר נעשה בסוף העבודה ותוך ציון עובדה זו.
למשל, אם אנו כותבים עבודה בסוציולוגיה על נושא האימהות החד הוריות, לא נכתוב במבוא:
"נושא האימהות החד-הוריות הינו נושא כאוב ועצוב מאוד והמדינה לא עושה מספיק בכדי לטפל בו".
מעבר לעובדה שהניסוח הוא רע וילדותי-משהו, הרי ש:
"נושא כאוב" – זו הבעת עמדה ואין זה מענייננו לקבוע זאת.
"המדינה לא עושה מספיק בכדי לטפל בו" – זאת ניתן לכתוב רק אחרי שסקרנו את הנושא והגענו למסקנה זו. גם אז, יש לסייג את הדברים (ראו להלן).

שנית, המלצה חשובה היא לסייג את דברינו ולא לקבוע עובדות נחרצות. בעיקר במדעי החברה והרוח, כיוון והמחקר עוסק בחברה אנושית, אין עובדות חותכות ומוחלטות, ועלינו, כתלמידי תואר ראשון בעיקר, להיות צנועים מאוד במסקנותינו. לדוגמא, בעבודה במדעי המדינה העוסקת בהשפעת הגלובליזציה על סין, במקום לכתוב "אין כלל ספק שהגלובליזציה השפיעה על סין באופן עמוק ביותר", עדיף לכתוב "נראה כי לגלובליזציה השפעה רבה על סין".

שלישית, להקפיד על ניסוח בהיר וברור. פעמים רבות, אנו כותבים את מחשבותינו במהירות, ואז קורה שאנו כותבים משפטים באורך הגלות, ללא סימני פיסוק כלל. על כן, יש לשלוט באורך המשפטים, ובמידה והמשפט ארוך מדי - לחלק אותו. לגבי סימני הפיסוק, יש להקפיד גם לא לפסק יותר מדי בכדי שלא להפריע לשטף הקריאה.
לדוגמא, המשפט הבא ארוך מדי:
"תיאורטיקנים נוספים רבים מגדירים גם הם את המעבר להורות כמשבר נורמלי, טבעי, כשלב התפתחותי או כמצב לחץ שאינו בהכרח משברי ושניתן להתכונן אליו מראש ובכל מקרה, מחקרים רבים, גם אלו המתייחסים למעבר להורות כתהליך חיובי, מציינים דפוסי תגובה למשבר אצל בני הזוג שעיקרם עליה בלחץ הנפשי ובנושאים מטרידים".
ורצוי לחלק אותו:
"תיאורטיקנים נוספים רבים מגדירים גם הם את המעבר להורות כמשבר נורמלי, טבעי, כשלב התפתחותי או כמצב לחץ שאינו בהכרח משברי ושניתן להתכונן אליו מראש.II בכל מקרה, מחקרים רבים, גם אלו המתייחסים למעבר להורות כתהליך חיובי, מציינים דפוסי תגובה למשבר אצל בני הזוג שעיקרם עליה בלחץ הנפשי ובנושאים מטרידים".

לכן, המלצה רביעית היא לתת את העבודה, לאחר שסיימנו אותה, לקריאה למישהו אחר. ככותבי העבודה, יתכן מאוד שלא נראה טעויות שאחרים יראו.

סוגי עבודות אקדמיות

כתיבה של עבודות אקדמיות נלמדת לרוב במהלך התואר הראשון. בכדי להתנסות בכתיבה האקדמית, הסטודנט כותב תחילה עבודות קצרות ו/או תרגילים, אחר כך עבודות פרו סמינריוניות (פרו"ס), עבודות סמינריוניות, ולבסוף תיזות ועבודות דוקטורט בתארים השני והשלישי. נדון כאן בסוגי העבודות העיקריות הנכתבות במסגרת התואר הראשון.

מטרתן של העבודות הראשונות ללמד ולאמן את הכותב בכללי הכתיבה האקדמית. לרוב, העבודות נכתבות במסגרת קורס "הדרכה ביבליוגרפית", ואורכן הוא מספר עמודים מצומצם. בעבודה אין בהכרח חלוקה לפרקים אלא בדיקה של טענה כלשהי באמצעות ספרים ומאמרים בנושא. חשוב להקפיד כאן על כתיבה קוהרנטית, שוטפת ונכונה מבחינת ניסוח והגהה, וכן על ציון ביבליוגרפי נכון של המקורות בהם נעשה שימוש. בנוסף, יש לציין רשימת מקורות (ביבליוגרפיה) בסוף העבודה שתכלול פרטים מלאים על כל המקורות בהם נעשה שימוש וזאת על פי כללי הציטוט.
עבודות הפרו סמינריון היא מודל מוקטן של עבודת הסמינריון ומהווה שלב נוסף באימון הסטודנט בכתיבה האקדמית. עבודה זו כבר תחולק לפרקים – מבוא, גוף העבודה וסיכום. במבוא העבודה תוגדר המטרה של העבודה והשאלה שהיא באה לבדוק. בגוף העבודה תיבדק שאלת המחקר באמצעות מקורות ביבליוגרפיים, דוגמאות מהמציאות (באמצעות כתבות עיתונאיות למשל) וכד' ובסיום יובאו מסקנותיו של הכותב וסיכום של העבודה.
גם כאן, כמובן, יש להקפיד על ציון מראי מקום בגוף העבודה וכן על הוספת רשימת מקורות בסוף העבודה.
עבודת הסמינריון היא עבודה מקיפה יותר ולרוב תכלול מקורות רבים יותר ומספר פרקים בגוף העבודה. עבודת הסמינריון יכולה להיות מחקר עיוני, מחקר כמותי או מחקר איכותי. למעשה, כאן מתנסה הסטודנט בכתיבה אקדמית מתקדמת יותר הדורשת רמה גבוהה יותר של כללי כתיבה, כללי ביצוע מחקר אקדמי והסקה אינטיליגנטית של מסקנות מתוך סקירת הספרות ואיסוף הנתונים.

סטודנטים רבים חשים בלבול וחוסר ידע בכתיבת העבודות הראשונות שלהן, לכן מומלץ להיעזר במנחה/במתרגל ואף בעבודות מוכנות בהן ניתן להיעזר כדוגמא או כתבנית.