כתיבה של עבודות סמינריוניות

המונח 'עבודה סמינריונית' עשוי לגרום לסטודנטים האצת דופק והזעת יתר. שני פתגמים יפים כאן כהמלצה: "סוף מעשה במחשבה תחילה", ו"קודם כל להירגע"...

ראשית, יש להגדיר את נושא העבודה. הנושא ייבחר כמובן בהתאם לחוג הלימודים ולנושא הקורס שבמסגרתו נכתבת העבודה הסמינריונית. במקרים רבים, המרצה/מנחה מספק רשימה של נושאים שיש לבחור מהם, אך מאפשר גם בחירה בנושא שאינו ברשימה. מעבר לבחירת נושא, יש לדעת מהו סוג הסמינריון שאנו כותבים - עיוני או מחקרי (כמותי או איכותני). בעבודות סמינריוניות אמורה להיות הנחיה צמודה יותר של מנחה, ורצוי להיעזר בו בכל שלב, זאת בכדי למנוע טעויות בכתיבה ובכדי ליצור עבודה טובה ואיכותית. היוועצות במנחה עשויה למנוע, למשל, אי הבנות בנוגע לאופן הרישום הביבליוגרפי אותו הוא דורש.

בהמשך, ניתן להתחיל לקרוא חומר הקשור לנושא העבודה, דבר שיכול לסייע בהבנת הנושא ובהחלטה במה בדיוק להתמקד בעבודה. כך גם נגבש את פרק סקירת הספרות. פרק זה יציג מחקרים העוסקים בנושאים הקשורים לנושא העבודה וכמו כן יהווה את המסגרת התיאורטית, לפיה ייערך המחקר.
פרק המתודולוגיה הוא פרק חשוב מאוד שכן בו מסביר הכותב את האופן בו הוא ביצע את המחקר. היכולת לבקר את המחקר ואף לחזור עליו בכדי לאשש את התוצאות או להפריכן היא עיקרון אקדמי חשוב. חזרה מדויקת על המחקר יכולה להיעשות רק אם החוקר יודע בדיוק באיזה אופן הוא נערך.
בפרק הדיון, יידונו תוצאות המחקר לאור פרק הסקירה הספרותית ותיעשה השוואה בין תוצאות המחקר שערכנו לעבודות האחרות שהצגנו בסקירה.
פרק הסיכום יציג את הדרך שעשינו מן השערת המחקר ועד לתוצאות. כן ניתן להציג דעה אישית של הכותב.
בסוף העבודה, תובא כמובן רשימה ביבליוגרפית בה יכללו כל המקורות בהם השתמשנו בעבודה.

קיימים כלי עזר רבים העומדים לרשותנו בעת שאנו כותבים עבודות ושימוש נבון בהם יסייע בכתיבת עבודות טובות ובקבלת ציונים גבוהים: היוועצות במנחה, קריאת חומר בספריות, עיון בעבודות מוכנות של סטודנטים וכו'.