חוק השבות שנחקק ב-1950, מעניק לכל יהודי את הזכות לעלות לישראל ולקבל תעודת עולה ובהתאם לחוק האזרחות הישראלי תעודת עולה מזכה באזרחות ישראלית. בשנת 1970 שונה החוק ולפיו זכאי לעלות גם "מי שאחד מסביו היה יהודי, מי שבן זוגו הוא יהודי או מי שבן זוגו הוא בנו או נכדו של יהודי, להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון."
עד היום נושא חוק השבות נמצא במחלוקת מכיוון שהוא סובב סביב השאלה מיהו יהודי, וההגדרה שהייתה בחוק לא הייתה ברורה מספיק והותירה את המחלוקת בעינה, משום שעיקר המחלוקת נגעה לשאלה למי נתונה סמכות הגיור. מחלוקת נוספת שהתעוררה בעקבות חוק השבות נבעה מהטענה כי חוק השבות הוא למעשה חוק מפלה, ויוצר אי שוויון בין אזרחיה היהודים של מדינת ישראל לאזרחיה הערבים, ע"י כך שהוא מעניק יתרון ברור ליהודים.
בעבודות אקדמיות בנושא חוק השבות ניתן לעסוק בשאלת 'מיהו יהודי' או בטענת האי שוויון שהוא גורם, לכאורה. ניתן ללבחון מקרים ספציפיים הנוגעים לחוק השבות, כמו המקרים של יוצאי ברה"מ לשעבר שאינם יהודים לפי ההלכה ושעלו למדינת ישראל בשנות ה-90, או בני שבט הפלאשמורה מאתיופיה.
ניתן כמובן להתייחס בעבודות, סמינריוניות או אחרות, לבעייתיות של חוק השבות מול זכות השיבה הפלשתינאית ואי השוויון לכאורה שנוצר, או להגדרות בעייתיות אחרות של החוק, מבחינת קיומו כחוק יסוד, ועוד בעיות והיבטים.
מקורות בהם ניתן להיעזר בכתיבת העבודה:
חוק השבות, זכויות הגירה וגבולותיהן מאת נעמה כרמי, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל-אביב;
שולחן עגול: חוק השבות;
מ' קורינאלדי, חידת הזהות היהודית - חוק השבות הלכה למעשה, נבו הוצאה לאור בע"מ, 2001.
המקורות הביבליוגרפיים חשובים על מנת שייצרו רקע לעבודה ויוכלו באופן חלקי לתת מענה לשאלות והנחות המחקר שבעבודה. שאלת המחקר תוצג במבוא לעבודה ותנסה לשאול משהו חדש על נושא העבודה, וע"י מענה בפרקי העבודה שבאים לאחר המבוא, תוך הסתמכות וביסוס מהמקורות הביבליוגרפיים וממחקר שטח, אם נעשה, ליצור מסקנות שיוגשו בסיכום לעבודה.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה