הבדואים הם קבוצה אתנית שמתגוררת באזור שבין מדבר סהרה לחצי האי סיני וישראל, בפרט הנגב, עד למזרח חצי האי ערב. הבדואים ידועים בכך שהם נודדים ממקום למקום, אך נוהג זה כבר נחשב כנחלת העבר ויותר ויותר הם מתיישבים במגורי קבע, אם אלה אוהלים, או מבנים פשוטים, ועד לבתי קבע. הבדואים מחולקים לשבטים שונים, שלכל אחד יש שיח', ומתפרנסים בעיקר מגידול גמלים וצאן, חקלאות, אף כי במאה ה-20 ניתן לראות בדואים עובדים גם בבניין, מתן שירותים לצבא, נהיגה ועוד.
באופן טבעי, עבודות שייכתבו על אוכלוסיית הבדואים יתייחסו על פי רוב לבדואים בישראל. הבדואים בישראל מהווים 3.5% מאוכלוסיית ישראל ומתרכזים בשני מקומות עיקריים: הנגב, בו יש כפרים לא מוכרים של בדואים ובדואים בצפון הארץ שרובם ככולם מתגוררים בכפרים ובעיירות.
ניתן לכתוב מגוון רב של עבודות אקדמאיות (סמינריונים, פרו"ס, רפרטים ועוד) בנושא הבדואים, בתתי-נושאים שונים ורבים, כמו מעמדם החוקי של כפרי הבדואים הלא מוכרים בנגב והמאבק להכרה בהם; הפשיעה בקרב הבדואים; חקלאות; צורות ההתיישבות השונות של הבדואים; תרומתם לחברה ובפרט זה תרומתם של הגששים הבדואים לצה"ל; שבטי הבדואים השונים; הבדואים בתקופת קום המדינה ועד היום; הרפואה המסורתית של הבדואים; נוהגים שונים השייכים לתרבות הבדואית; התעסוקה בקרב הבדואים; החינוך הבדואי; הבדואים ומלחמות ישראל; הבדואים ביחס לשאר ערביי ישראל; הבדואים בנגב לעומת הבדואים בגליל; ועוד ועוד נושאים שונים ומגוונים.
בכתיבת העבודה יש להסתמך על חומר מחקרי שנכתב על הבדואים ושבו ניתן להיעזר בכתיבת העבודה. מקורות לדוגמה: פורת ח., הבדווים בנגב, בין נוודות לעיור 1948-1973. מרכז הנגב לפיתוח אזורי, אוניברסיטת בן-גוריון, 2008; בן-דויד, יוסף, הבדווים בנגב, 1960-1900, אתר מט"ח; שירות בני המגזר הבדואי בצה"ל, מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה, אתר כנסת ישראל; גלובמן, ר. וכץ י., (1998), קהילת הבדואים בנגב: אפיונים חינוכיים-קהילתיים, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן.
לאחר שנבחר נושא לעבודה, יש לכתוב את העבודה עפ"י כללי הכתיבה ולכלול מבוא שבו יתומצת נושא העבודה, המקורות שידונו במהלך העבודה, השערת המחקר של העבודה והצגת הדרכים לביסוסה. בגוף העבודה יש לפרט את הנושא לתתי-נושאים שונים ולדון בהם בהקשר הכולל של הנושא. בסיכום לעבודה יש להציג את המסקנות שעלו מהנתונים השונים והדברים שנכתבו בגוף העבודה ומהשערת המחקר של העבודה. לבסוף יש להציג את המקורות הספרותיים שבהם נעשה שימוש במהלך כתיבת העבודה ברשימה ביבליוגרפית מסודרת.
באופן טבעי, עבודות שייכתבו על אוכלוסיית הבדואים יתייחסו על פי רוב לבדואים בישראל. הבדואים בישראל מהווים 3.5% מאוכלוסיית ישראל ומתרכזים בשני מקומות עיקריים: הנגב, בו יש כפרים לא מוכרים של בדואים ובדואים בצפון הארץ שרובם ככולם מתגוררים בכפרים ובעיירות.
ניתן לכתוב מגוון רב של עבודות אקדמאיות (סמינריונים, פרו"ס, רפרטים ועוד) בנושא הבדואים, בתתי-נושאים שונים ורבים, כמו מעמדם החוקי של כפרי הבדואים הלא מוכרים בנגב והמאבק להכרה בהם; הפשיעה בקרב הבדואים; חקלאות; צורות ההתיישבות השונות של הבדואים; תרומתם לחברה ובפרט זה תרומתם של הגששים הבדואים לצה"ל; שבטי הבדואים השונים; הבדואים בתקופת קום המדינה ועד היום; הרפואה המסורתית של הבדואים; נוהגים שונים השייכים לתרבות הבדואית; התעסוקה בקרב הבדואים; החינוך הבדואי; הבדואים ומלחמות ישראל; הבדואים ביחס לשאר ערביי ישראל; הבדואים בנגב לעומת הבדואים בגליל; ועוד ועוד נושאים שונים ומגוונים.
בכתיבת העבודה יש להסתמך על חומר מחקרי שנכתב על הבדואים ושבו ניתן להיעזר בכתיבת העבודה. מקורות לדוגמה: פורת ח., הבדווים בנגב, בין נוודות לעיור 1948-1973. מרכז הנגב לפיתוח אזורי, אוניברסיטת בן-גוריון, 2008; בן-דויד, יוסף, הבדווים בנגב, 1960-1900, אתר מט"ח; שירות בני המגזר הבדואי בצה"ל, מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה, אתר כנסת ישראל; גלובמן, ר. וכץ י., (1998), קהילת הבדואים בנגב: אפיונים חינוכיים-קהילתיים, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן.
לאחר שנבחר נושא לעבודה, יש לכתוב את העבודה עפ"י כללי הכתיבה ולכלול מבוא שבו יתומצת נושא העבודה, המקורות שידונו במהלך העבודה, השערת המחקר של העבודה והצגת הדרכים לביסוסה. בגוף העבודה יש לפרט את הנושא לתתי-נושאים שונים ולדון בהם בהקשר הכולל של הנושא. בסיכום לעבודה יש להציג את המסקנות שעלו מהנתונים השונים והדברים שנכתבו בגוף העבודה ומהשערת המחקר של העבודה. לבסוף יש להציג את המקורות הספרותיים שבהם נעשה שימוש במהלך כתיבת העבודה ברשימה ביבליוגרפית מסודרת.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה