אלימות בספורט הוא מונח המתאר ביטויי אלימות פיזיים ולא-פיזיים אשר מתרחשים באירועי ספורט, בין אוהדים של קבוצות יריבות, בין אוהדים לספורטאים ואנשי סגל ולעתים אף בין הספורטאים עצמם. באוגוסט 2008 אושר החוק לאיסור אלימות בספורט, במסגרתו הוקמה המועצה למניעת אלימות בספורט. באתר המועצה ניתן למצוא מידע רב נוסף, בין השאר את תיאור המודל הבריטי להתמודדות עם אלימות בספורט, שפותח לאחר עשרות שנים שבהן הייתה רמת אלימות גבוהה במגרשי הכדורגל של הליגות האנגליות.
ביטויי אלימות כוללים קללות כלפי שחקני הקבוצה היריבה, אוהדיה, או כלפי השופט במשחק, קריאות גזעניות, איומים, יריקות, מכות, זריקות אבנים, השלכת רימוני הלם וחזיזים למגרש ועוד.
העבודות האקדמאיות השונות - במסגרת לימודי סוציולוגיה, קרימינולוגיה וכו' - יכולות לבחון מקרים שונים של אלימות בספורט, במגרשי הכדורגל או הכדורסל או במקומות אחרים. לדוגמה, אסון הילסבורו מאפריל 1989 בשפילד באנגליה, שבו נמחצו למוות 96 אוהדי כדורגל (לקריאה נוספת: היום ששינה את הכדורגל האנגלי, שאול אדר, ואללה!, 1 ביוני 2007.); ברקע שקדם להקמת הוועדה למניעת אלימות בספורט ב-2006; בהחלטות הוועדה (כמו הקמת משטרת אצטדיונים שתטפל באלימות, הגברת נוכחות משטרתית במשחקים רגישים, שיפור התנאים באצטדיונים, פעילויות הסברתיות להגברת מודעות האוהדים למניעת האלימות במגרשים, ועוד ) וביישומן בשטח; באלימות בין שחקנים לעומת אלימות בין אוהדים או של אוהדים; בסיבות לאלימות בספורט; ועוד.
בכתיבת עבודה אקדמאית, סמינריונית או אחרת, בנושא אלימות בספורט, ניתן לבחור מקרה מסוים הקשור לאלימות בספורט, להציג אותו במבוא לעבודה בקצרה ולנסות לקשור אותו למקרים אחרים של אלימות בספורט, ולנתח אותו בגוף העבודה לפי תיאוריות קודמות וחומר תיאורטי נוסף בנושא. כמו כן, מטבע הדברים, יש להציג ברוב העבודות דרכים להתמודדות עם בעיית האלימות בספורט; אלא אם כן שאלת המחקר של העבודה לא נועדה להציג פתרונות כאלה.
עבודה אקדמאית לדוגמה ששמה "תוקפנות בקרב קבוצות: ספורטים – אוהדים", בוחנת את התוקפנות בספורט הן מצד השחקנים והן מצד אוהדי הספורט, תוך ניסיון להבין, כיצד תוקפנותה של כל קבוצה מזינה את תוקפנותה של הקבוצה השנייה, ותוך התייחסות לתופעות האלימות בקרב ספורטאים ואוהדי ספורט ובדיקת הקשר בין אלימות בקרב ספורטאים ואלימות בקרב אוהדים והאם האחת משפיעה על השנייה.
ביטויי אלימות כוללים קללות כלפי שחקני הקבוצה היריבה, אוהדיה, או כלפי השופט במשחק, קריאות גזעניות, איומים, יריקות, מכות, זריקות אבנים, השלכת רימוני הלם וחזיזים למגרש ועוד.
העבודות האקדמאיות השונות - במסגרת לימודי סוציולוגיה, קרימינולוגיה וכו' - יכולות לבחון מקרים שונים של אלימות בספורט, במגרשי הכדורגל או הכדורסל או במקומות אחרים. לדוגמה, אסון הילסבורו מאפריל 1989 בשפילד באנגליה, שבו נמחצו למוות 96 אוהדי כדורגל (לקריאה נוספת: היום ששינה את הכדורגל האנגלי, שאול אדר, ואללה!, 1 ביוני 2007.); ברקע שקדם להקמת הוועדה למניעת אלימות בספורט ב-2006; בהחלטות הוועדה (כמו הקמת משטרת אצטדיונים שתטפל באלימות, הגברת נוכחות משטרתית במשחקים רגישים, שיפור התנאים באצטדיונים, פעילויות הסברתיות להגברת מודעות האוהדים למניעת האלימות במגרשים, ועוד ) וביישומן בשטח; באלימות בין שחקנים לעומת אלימות בין אוהדים או של אוהדים; בסיבות לאלימות בספורט; ועוד.
בכתיבת עבודה אקדמאית, סמינריונית או אחרת, בנושא אלימות בספורט, ניתן לבחור מקרה מסוים הקשור לאלימות בספורט, להציג אותו במבוא לעבודה בקצרה ולנסות לקשור אותו למקרים אחרים של אלימות בספורט, ולנתח אותו בגוף העבודה לפי תיאוריות קודמות וחומר תיאורטי נוסף בנושא. כמו כן, מטבע הדברים, יש להציג ברוב העבודות דרכים להתמודדות עם בעיית האלימות בספורט; אלא אם כן שאלת המחקר של העבודה לא נועדה להציג פתרונות כאלה.
עבודה אקדמאית לדוגמה ששמה "תוקפנות בקרב קבוצות: ספורטים – אוהדים", בוחנת את התוקפנות בספורט הן מצד השחקנים והן מצד אוהדי הספורט, תוך ניסיון להבין, כיצד תוקפנותה של כל קבוצה מזינה את תוקפנותה של הקבוצה השנייה, ותוך התייחסות לתופעות האלימות בקרב ספורטאים ואוהדי ספורט ובדיקת הקשר בין אלימות בקרב ספורטאים ואלימות בקרב אוהדים והאם האחת משפיעה על השנייה.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה