תנועת נוער, כמו הצופים, השומר הצעיר, נוער שוחר מדע, המכבי הצעיר, הנוער העובד והלומד, רעות סדאקה, נוער בית"ר, נוער מרצ, בני עקיבא, הנוער הציוני, ועוד מספר רב של תנועות נוער, א-פוליטיות ופוליטיות, הן חלק מהחינוך הלא-פורמלי הקיים בישראל. הרעיון של החינוך הלא פורמלי הוא מימוש מטרות חברתיות וחינוכיות באמצעים לא פורמלים בעלי מבנה שונה לגמרי מהחינוך הפורמלי בבית הספר. בנוסף לתנועות הנוער, החינוך הלא פורמלי יכול לכלול גם מתנ"ס נוער, מרכזי התנדבות לנוער, מועצת התלמידים והנוער הארצית; ועוד.
עבודות אקדמאיות בנושא חינוך בלתי פורמלי, שייכתבו על פי רוב במסגרת לימודי חינוך, יכולות לעסוק במאפיינים השונים של החינוך הלא פורמלי, כמו מעורבות חברתית למען הכלל, אקטיביות של המשתתפים בחינוך הלא פורמלי, השוויון בין החניך לבין החונך, ועוד. ניתן גם לכתוב ולהשוות בין נוער המשתתף בחינוך הלא פורמלי לבין נוער שלא משתתף בחינוך הלא פורמלי, לבחון כיצד רוכשים המשתתפים בחינוך הבלתי פורמלי ערכים שונים כמו חברוּת, דמוקרטיה, מודעות פוליטית, מודעות לתהליכי למידה, וכיצד הם רוכשים תהליכי חיברות שונים ודפוסי תרבות והתנהגות שונים, ומהם דפוסי התרבות וההתנהגות האלה.
בעבודות ניתן לעסוק גם במטרות שמציב לעצמו ארגון מסוג זה וכיצד הוא פועל להשיגן. לדוגמא, בחינת דרכי הפעולה של מתנ"סים בקידום השכלה בקרב תלמידים משכבות סוציו-אקונומיות ואתניות שונות.
אחד ממניחי היסוד לתיאוריית החינוך הבלתי פורמלי הוא הסוציולוג פרופ' ראובן כהנא, שניסח בשנות ה-70 של המאה ה-20 את "המודל הבלתי-פורמאלי" המורכב משמונה קודים של סוציאליזציה בארגון הלא פורמלי המאפיינים את ההתנהגות שמתפתחת בו וטען כי "כאשר מרכיבי הקוד הבלתי פורמאלי "חזקים" ופועלים במשולב אזי המערכת הזו מאופיינת כפתוחה, חופשית יותר, מחזקת סולידריות, אמון, מנהיגות ומעודדת תחושה של צדק. במערכת שכזו בני נוער יכולים להבנות את אמונותיהן, את האינטרסים שלהם ואת תשוקותיהם בדרך יצירתית, ספונטאנית ואוטנטית." בכתיבת העבודות השונות בנושא החינוך הבלתי פורמלי ניתן ורצוי להיעזר בתיאוריה שפיתח פרופ' כהנא ובספרים שכתב: קוים לניתוח סוציולוגי של ארגוני נוער בלתי פורמליים, הוצ' משרד החינוך אגף הנוער, (1974), דרכי הפעולה העיונית בתנועת הנוער, הוצ' משרד החינוך (1976), נעורים והקוד הבלתי-פורמלי. תנועות נוער במאה העשרים ומקורות הנעורים הפוסט- מודרניים. ירושלים: מוסד ביאליק והמכון לחקר החינוך, האוניברסיטה העברית. (2007).
ספר נוסף בנושא הוא "החינוך הבלתי פורמלי במציאות משתנה" (שלמה רומי ומרים שמידע, עורכים), מאגנס, 2007.
חשוב לציין כי כשנעזרים במקורות ספרותיים כמו אלה שציינו, יש לשמור על כללי הציטוט הנהוגים, כמו גם על שאר כללי הכתיבה האקדמיים.
עבודות אקדמאיות בנושא חינוך בלתי פורמלי, שייכתבו על פי רוב במסגרת לימודי חינוך, יכולות לעסוק במאפיינים השונים של החינוך הלא פורמלי, כמו מעורבות חברתית למען הכלל, אקטיביות של המשתתפים בחינוך הלא פורמלי, השוויון בין החניך לבין החונך, ועוד. ניתן גם לכתוב ולהשוות בין נוער המשתתף בחינוך הלא פורמלי לבין נוער שלא משתתף בחינוך הלא פורמלי, לבחון כיצד רוכשים המשתתפים בחינוך הבלתי פורמלי ערכים שונים כמו חברוּת, דמוקרטיה, מודעות פוליטית, מודעות לתהליכי למידה, וכיצד הם רוכשים תהליכי חיברות שונים ודפוסי תרבות והתנהגות שונים, ומהם דפוסי התרבות וההתנהגות האלה.
בעבודות ניתן לעסוק גם במטרות שמציב לעצמו ארגון מסוג זה וכיצד הוא פועל להשיגן. לדוגמא, בחינת דרכי הפעולה של מתנ"סים בקידום השכלה בקרב תלמידים משכבות סוציו-אקונומיות ואתניות שונות.
אחד ממניחי היסוד לתיאוריית החינוך הבלתי פורמלי הוא הסוציולוג פרופ' ראובן כהנא, שניסח בשנות ה-70 של המאה ה-20 את "המודל הבלתי-פורמאלי" המורכב משמונה קודים של סוציאליזציה בארגון הלא פורמלי המאפיינים את ההתנהגות שמתפתחת בו וטען כי "כאשר מרכיבי הקוד הבלתי פורמאלי "חזקים" ופועלים במשולב אזי המערכת הזו מאופיינת כפתוחה, חופשית יותר, מחזקת סולידריות, אמון, מנהיגות ומעודדת תחושה של צדק. במערכת שכזו בני נוער יכולים להבנות את אמונותיהן, את האינטרסים שלהם ואת תשוקותיהם בדרך יצירתית, ספונטאנית ואוטנטית." בכתיבת העבודות השונות בנושא החינוך הבלתי פורמלי ניתן ורצוי להיעזר בתיאוריה שפיתח פרופ' כהנא ובספרים שכתב: קוים לניתוח סוציולוגי של ארגוני נוער בלתי פורמליים, הוצ' משרד החינוך אגף הנוער, (1974), דרכי הפעולה העיונית בתנועת הנוער, הוצ' משרד החינוך (1976), נעורים והקוד הבלתי-פורמלי. תנועות נוער במאה העשרים ומקורות הנעורים הפוסט- מודרניים. ירושלים: מוסד ביאליק והמכון לחקר החינוך, האוניברסיטה העברית. (2007).
ספר נוסף בנושא הוא "החינוך הבלתי פורמלי במציאות משתנה" (שלמה רומי ומרים שמידע, עורכים), מאגנס, 2007.
חשוב לציין כי כשנעזרים במקורות ספרותיים כמו אלה שציינו, יש לשמור על כללי הציטוט הנהוגים, כמו גם על שאר כללי הכתיבה האקדמיים.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה