ערש הלאומיות באירופה

רעיון הלאומיות באירופה החל להתפתח במהלך המאה ה-19 ברחבי אירופה, כשההמונים מאסו בשלטון המונרכי והחלו לדרוש את כינונן של מדינות לאום שונות. הביטוי המשמעותי ביותר של הדרישה ללאום החל בפברואר 1848 בצרפת, בה חל אביב העמים - סידרה של מרידות ברחבי אירופה על רקע דרישה להכרה בזכות להגדרה עצמית של לאומים שונים.

כיום, לאומיות מוגדרת באופן כללי כתחושת השתייכות ללאום ותביעה קולקטיבית למסגרת פוליטית שתתקיים במרחב גיאוגרפי מסוים. בהתאם לכך, מאפיין מפתח של הלאומיות היא הריבונות, כלומר הזכות הבלעדית להפעיל סמכות על מרחב גיאוגרפי.

נושא ערש הלאומיות באירופה יופיע בעבודות אקדמיות, סמינריוניות ואחרות, שייכתבו במסגרת לימודי היסטוריה או מדעי המדינה. עבודות בהיסטוריה שיעסקו בנושא ערש הלאומיות יבחנו את הנושא מהבחינה ההיסטורית, ואילו עבודה במדעי המדינה בתחום זה תנסה לבחון את הנושא מן הבחינה הפוליטית-מדינית העכשווית. הלאומיות באירופה הושפעה משני תהליכים עיקריים: התפתחות תנועת ההשכלה באירופה שהטיפה לחופש מחשבה וחופש מדת והעמידה את חירות האדם במרכז, וצמיחת הליברליזם. כתיבת עבודות בנושא אירופה וערש הלאומיות צריכה להתייחס לתהליכים אלה, איפוא, כמו להוגים חשובים בתחום, דוגמת בנדיקט אנדרסון וארנסט גלנר.
עבודות בנושא יכולות להתמקד באחת מארצות אירופה ולבחון את התהליכים שהתרחשו בה. לדוגמא, ביסמרק ואיחוד הנסיכויות הגרמניות, או איחוד איטליה.מטבע הדברים, נושא זה יובא גם בעבודות העוסקות בהיבטים שונים של מושג הלאומיות, כרקע לעבודה ו/או בסקירת הספרות. במסגרת זו ניתן גם לעסוק בהתפחותן של מגמות לאומיות בשאר העולם, כמו התפתחות הלאומיות בעולם הערבי על היבטיה הפוליטיים, התרבותיים והחברתיים, או דיון בהתפתחות הלאומיות בעולם הפוסט-קולוניאלי.

ככל עבודה, עבודה אקדמית בנושא אירופה וערש הלאומיות תיכתב על פי כללי הכתיבה האקדמית ויכללו מבוא, ראשי פרקים, פרק סיכום ורשימה ביבליוגרפית.